החלטה בתיק תא"ק 55245-05-13

1.         ביום 18.7.13 ניתן נגד הנתבעים פסק דין בהעדר הגנה. בהתאם לפסק הדין חויב המבקשים, יחד ולחוד, לשלם למשיב סכום של 67,831 ש"ח, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות.

            ביום 29.7.13 הגיש המבקש מס' 4 (להלן: "אבריק") בקשה לביטול פסק הדין, וביום 1.9.13 הגישו המבקשים 1-3 בקשה לביטול פסק הדין. המשיב הגיש תגובתו ביחס לשתי הבקשות.

2.         בכתב התביעה נטען, כי המבקשים כולם התחייבו לשלם למשיב שכר טרחה, בסכום התביעה, בגין ייצוג המשיב, שהינו עורך דין, את המבקשים 1-3 בעניינים משפטיים שונים. בהקשר זה, כך נטען בכתב התביעה, חתם אבריק על שטר חוב לטובת המשיב, בסך 28,000 ש"ח. למרות זאת, נתבקש כלפי כל הנתבעים, יחד ולחוד, חיוב במלוא שכר הטרחה, כפי שהוא חושב בכרטסת הנהלת החשבונות של המשיב.

3.         פסק הדין נגד אבריק ניתן על יסוד אישור מסירה ותצהיר המוסר, לפיו אבריק סירב לחתום על האישור, וזאת לאחר שהמצאה בדואר של כתב התביעה חזרה בציון "לא נדרש".

            לטענת אבריק, כלל לא קיבל את כתב התביעה. לגופו של עניין, לטענתו, המשיב הגיש בעבר נגד אבריק תביעה שטרית, על יסוד אותו שטר עצמו על סך 28,000 ש"ח. אבריק הגיש התנגדות, ניתנה לו רשות להתגונן, ולאחר שמיעת ראיות ניתן, ביום 6.5.13, פסק דינו של כב' השופט וויליאם חאמד, הדוחה את התביעה לגופה (פסק דין מתיק 29032-12-11). המשיב לא ערער על פסק דין זה, אלא שב והגיש נגד אבריק את התביעה הנוכחית, כשהוא מסתמך על אותו שטר חוב, שהתביעה בעטיו נדחתה לגופה. לטענתו של אבריק, אינו חייב לשלם למשיב דבר, ואת חיוביו על פי פסק דין שניתן בינו לבין המבקשת מס' 1, פרע.

4.         המבקשים מס' 1-3, בני משפחת עלי, טוענים כולם, כי המצאת כתב התביעה לא נעשתה כדין. לטענתם, מי שקיבלה לידיה את כתב התביעה היתה קרובת משפחה בשם סוהילה, שאינה מתגוררת עמם, ועל כן אין מדובר בהמצאה כדין. לטענתם, לא קיבלו את התביעה, עד שניתן פסה"ד. בנוסף טענו, כי בתקופה שבה הוגש כתב התביעה היו טרודים בטיפול בילדיהם הקטינים, שכולם נזקקו לטיפולים רפואיים באותה תקופה מסיבות שונות (צורפו מסמכים לעניין זה).

            לגופו של עניין, המבקשים 1-3 טוענים כולם, כי החתימות המיוחסות להם על הסכמי שכר הטרחה - מזויפות, ולכן נחתמו בידיהם כלל. המבקשים מכחישים את כרטסת הנהלת החשבונות של המשיב, וטוענים כי הסכומים הנדרשים מופרזים, ומעולם לא התחייבו לשלמם.

            המבקשים מוסיפים ומפרטים בתצהיריהם את טענותיהם בנוגע למערכת היחסים בינם לבין המשיב, ולהליך שהתנהל בייצוגו, כנגד המבקש הנוסף, אבריק. סבורני כי לצורך ההכרעה בבקשה שלפניי, אין הכרח להיכנס לפרטי הטענות, ודי בכך שאציין, כי הועלו טענות שונות בתצהירי המבקשים.

5.         המשיב מתנגד לביטולו של פסק הדין.

            לטענתו, כתב התביעה הומצא כדין, הן למבקשים 1-3 והן לאבריק. אבריק לא טרח לקבל דואר רשום, וסירב לחתום על אישור המסירה; ואילו המבקשים 1-3 קיבלו את כתב התביעה בדואר רשום כדין.

            עוד טוען המשיב, כי הגשת שתי הבקשות הינה, למעשה, קנוניה בין המבקשים השונים נגדו, על מנת לנשלו משכר הטרחה שהוא זכאי לו כדין. לטענתו, תביעתו מבוססת ונתמכת במסמכים, המבקשים לא טענו כי שילמו את החוב נשוא התביעה, ועל כן דין הבקשות - להידחות.

6.         כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.

כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).

ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית - אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.

אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).

אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי - סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).

7.         על יסוד כללים אלו נחה דעתי, כי דין פסק הדין להתבטל.

אמנם, נראה כי המצאת כתב התביעה, בכל הנוגעת למבקשים 1-3, נעשתה כדין. ההמצאה נעשתה באמצעות הדואר, וקרובת משפחה נטלה את הדואר.  אין לי אלא להניח, כי קרובת המשפחה הייתה מוסמכת לעשות כן, שאם לא כן - לא היה משרד הדואר מאפשר לה לקחת דואר רשום עבור המבקשים. לא למותר לציין, כי מבקשים אלו לא צירפו תצהיר של אותה קרובת משפחה, ובו הסבר מה עשתה עם כתב התביעה, מדוע נטלה אותו מהדואר ומדוע לא העבירה אותו לידי המבקשים.  נראה, איפוא, כי אין ממש בטענה להעדר המצאה כדין של כתב התביעה.

מבחינת מבקשים אלו, אין מקום לביטול פסק הדין מתוך חובת הצדק; אך יש מקום לביטול על פי שיקול דעת ביהמ"ש.